רוצים להכין לילדים חדר בריחה בבית, אבל לא מתחשק לכם להתחיל לבנות תפאורה או להמציא חידות? חדר בריחה ביתי להדפסה יכול לחסוך את שלב פיתוח המשחק: בוחרים משחק מתאים, מדפיסים את הקבצים ומכינים לפי ההוראות.
ועדיין, כדאי לדעת מראש מה נדרש מכם. כמה צריך לגזור? האם מפזרים רמזים בבית? האם הילדים יוכלו לקרוא את ההוראות בעצמם? והאם תצטרכו להוביל כל שלב?
כיוצרת משחקים, אני מחפשת את הרצף שיגרום לילדים לרצות להמשיך: להבין מה המשימה, לנסות, לגלות משהו ולהשתמש בו בצעד הבא. כשהרצף ברור, להורה קל יותר ללוות את המשחק ולתת לילדים מקום לפעול.
דף חידות יכול להיות משחק מהנה בפני עצמו. בחדר בריחה, החידות מתחברות למטרה משותפת: לגלות קוד, לפתור תעלומה או להשלים משימה.
החיבור הזה נותן משמעות לכל פתרון. הילדים יודעים למה הם מחפשים את הספרה או מפענחים את המסר, ומה אפשר לעשות עם התשובה שמצאו.
לא חייבים לנעול חדר או לקנות מנעול. הסיום יכול להיות גם מעטפה סגורה שהילדים פותחים אחרי שהציגו את הקוד הנכון. מה שחשוב הוא שהמטרה תהיה מובנת, ושיהיה ברור מתי הצליחו להשיג אותה.
לפני שבוחרים לפי התמונות או נושא המשחק, כדאי לקרוא את פרטי ההכנה וההפעלה.
בדקו במיוחד:
אם הילדים בגילים שונים, חשבו גם איך כל אחד יוכל להשתתף. משחק שמבוסס ברובו על קריאה עלול להשאיר את הצעירים בתפקיד הצופים.
התחילו מקריאת הוראות ההכנה עד הסוף. כך תדעו אילו דפים מיועדים לילדים, אילו מיועדים לכם, ומה צריך להישאר מוסתר.
אחר כך בחרו אזור משחק מוגדר. סלון ופינת אוכל יכולים להספיק, בהתאם להוראות המשחק. אין צורך לפזר רמזים בכל הבית אם הדבר רק מקשה על החיפוש.
אם מחביאים פתקים, בחרו מקומות שהילדים יכולים להגיע אליהם בבטחה, בלי לטפס או להזיז חפצים כבדים. אמרו מראש היכן מותר לחפש, ואיפה אין רמזים.
לבסוף, הכינו כלי כתיבה ואת כל האביזרים הנדרשים. את דף הפתרונות השאירו אצלכם.
בתחילת המשחק הילדים צריכים לדעת שלושה דברים: מה קרה, מה הם מנסים להשיג ואיפה מתחילים.
אפשר להציג את הסיפור בקצרה, להראות את דף הפתיחה ולתת להם לנסות. הקדמה ארוכה עלולה לעכב דווקא את הרגע שבו הם כבר רוצים לפעול.
כשאני בונה משחק, חשוב לי שהחידה הראשונה תהיה נגישה. הצלחה ראשונה עוזרת לילדים להכיר את אופן המשחק ולהרגיש שהם מסוגלים להתקדם.
אם מכינים פעילות בעצמכם, כדאי להתחיל במשימה עם הוראה קצרה וברורה, ורק בהמשך להוסיף מורכבות.
לפעמים רואים שהילדים קרובים לפתרון, וממש מתחשק להשלים להם את התשובה. אבל גם הניסיון, הטעות והבדיקה מחדש הם חלק מהמשחק.
טיפ קטן ממני: תנו לילדים לנסות לפתור לבד לפני שאתם ממהרים לעזור. לפעמים דווקא הניסיון השני או השלישי הוא זה שמביא את רגע ה”יש! הצלחתי!” הכי גדול.
אם הם כבר מתוסכלים, אפשר להתחיל בשאלה: “מה כבר גיליתם?” או “מה עוד לא ניסיתם?”
אחר כך אפשר לכוון לפרט מסוים. רמז מועיל נותן לילדים צעד שאפשר לעשות, ומשאיר להם את הגילוי עצמו.
כשילד אחד קורא מהר או פותר לפני האחרים, קל לו להשתלט על המשחק בלי להתכוון.
אפשר לחלק תפקידים ולהחליף ביניהם במהלך הפעילות: אחד מקריא, אחרת רושמת, מישהו מחפש וכולם בודקים יחד את הפתרון.
לפני שממשיכים לחידה הבאה, אפשר לבקש מהילדים להסביר זה לזה איך הגיעו לתשובה. כך גם מי שלא פתר ראשון יכול להבין ולהצטרף להמשך.
בקבוצה עם פערי גיל, תנו לצעירים משימות שיש להן משמעות: לזהות פרט בתמונה, לספור, למצוא פתק או לסדר חלקים. כדאי שיהיה להם משהו לגלות בעצמם.
אם רוצים להתנסות בפעילות קצרה לפני שמארגנים חדר בריחה שלם, אפשר להכין מסלול של שלושה רמזים.
בחרו חפץ שהילדים צריכים למצוא, למשל בובה קטנה, והניחו אותו ליד ספר במדף נגיש. הכינו שלושה פתקים:
התאימו את הניסוח לחפצים ולמקומות בבית שלכם. לילדים שעדיין לא קוראים אפשר לצייר כרית, גרב וספר.
זהו משחק חיפוש קצר. אפשר להשתמש בו כדי לראות מה הילדים נהנים לעשות, ואיזו רמת הכוונה מתאימה להם.
אם מתחשק לכם להכין פעילות מתוך קבצים מוכנים, מוזמנים להכיר את תעלומה בספארי – חדר בריחה משפחתי להדפסה.
זהו משחק בתשלום של גיימי, המשלב חידות מודפסות וחיפוש רמזים. מצורפים אליו הוראות, רמזים ופתרונות, כדי שתוכלו להכין את המשחק וללוות את הילדים בדרך לפיצוח.
לפני הרכישה, בדקו בעמוד המשחק את הגילים, הציוד וההכנה הנדרשת, כדי לוודא שהוא מתאים למשתתפים שלכם.
הדס מליק – גיימי חדרי בריחה להדפסה
